גטו לבוב

גטו לבוב
בגרמנית: Ghetto Lemberg

גטו לבוב, אביב 1942. נשים יהודיות עומדות ליד גדר התיל
מידע כללי
סוג	גטו
מדינה	אוקראינה
תאריכים
תאריך הקמה	נובמבר 1941
תאריך סגירה	עד יוני 1943
תאריך שחרור	26 ביולי 1944
אוכלוסייה
צבא משחרר	הצבא האדום
מספר אסירים בשיא	כ-120,000 אסירים
השתייכות האסירים	יהודים
נתונים
קואורדינטות	49°50′22″N 24°01′58″E
(למפת אוקראינה מוגדלת)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים גטו לבוב (למפת אוקראינה רגילה)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים גטו לבוב (למפת מחוז לבוב רגילה)   לבוב צ'רבונוהראד דרוהוביץ' סטרי בוריסלב סמביר זלוטשוב ברודי ז'ובקבה ווהלין רובנו טרנופול איוואנו-פרנקיבסק זקרפטיה פולין גטו לבוב (למפת מחוז לבוב מוגדלת)   לבוב צ'רבונוהראד דרוהוביץ' סטרי בוריסלב סמביר זלוטשוב ברודי ז'ובקבה ווהלין רובנו טרנופול איוואנו-פרנקיבסק זקרפטיה פולין גטו לבוב

גטו לבוב היה גטו שהקימו הנאצים בעיר לבוב (בגרמנית: למברג) שבגליציה המזרחית, פולין (כיום באוקראינה). הגטו בלבוב היה השלישי בגודלו מבין הגטאות שהקימו הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה. הגטו אכלס עם הקמתו בנובמבר 1941, כ-120,000 יהודים. האוכלוסייה היהודית בגטו התחלפה, תוך כדי שמספר האוכלוסין הלך וירד במהירות, בשל השילוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ ולמחנה הריכוז ינובסקה. הכלואים בגטו סבלו רעב ורציחות ספורדיות, עד חיסולו הסופי בחודש יוני 1943.

רקע

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה קהילת לבוב השלישית בגודלה מבין קהילות יהדות פולין. בעיר ישבו כ-110,000 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של כ-340,000 אזרחים, היינו כשליש מתושבי העיר. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה נכנסו הסובייטים ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם יתר אזורי גליציה המזרחית. בעיר ובסביבותיה נדדו באותה עת יותר ממאה-אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אשר נמלטו למזרח פולין בה נהנו היהודים, לכאורה, ממעמד שווה לזה של בני לאומים אחרים תחת השלטון הסובייטי. בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לירכתי ברית המועצות.

עם פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות ביוני 1941 במבצע ברברוסה, היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. כעשרת אלפים יהודים ברחו מלבוב בעקבות נסיגתו של הצבא הסובייטי, אל תוככי ברית המועצות.

בעיר לבוב התקבלו הגרמנים בתרועות שמחה בידי לאומנים אוקראינים, שראו בנאצים כוח משחרר מן הכיבוש הקומוניסטי ושמחו לשתף איתו פעולה.

יחידות איינזצגרופן בסיוע אוקראינים מקומיים ארגנו פוגרום רחב-היקף ביהודי העיר, באמתלה של תגמול על רציחות ה-נ.ק.ו.ד. במהלך הפוגרום, בסוף יוני ותחילת יולי 1941, נרצחו כ-4,000 יהודים, וכן אינטלקטואלים ומרצים מאוניברסיטת לבוב. בפוגרום נוסף שנערך ב-25 ביולי תחת השם "ימי פטליורה", על שם המנהיג האוקראיני סימון פטליורה שנרצח בידי מתנקש יהודי, נרצחו כ-2,000 יהודים נוספים שהוצעדו לבורות ירי בבית העלמין היהודי ובכלא לונצ'קי.

החל מיולי 1941 הוכרחו היהודים לסמן עצמם בסרט זרוע עם מגן דוד כחול, והוקם יודנרט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס. ב-2 באוקטובר נלקחו 500 העובדים היהודים הראשונים לעבודות כפייה למען תעשיית החימוש הגרמנית, והועסקו בהקמת מחנה עבודה ברחוב ינובסקה (שנודע כמחנה ינובסקה).

יוסף פרנס ראה את תפקידו כהגנה על האינטרסים של היהודים ולא כעושה דברם של הגרמנים. הוא סירב לשתף פעולה עם הגרמנים באספקת יהודים לעבודות כפייה, ולכן הוצא להורג בסוף אוקטובר 1941 ובמקומו הועמד בראש היודנרט אברהם רוטפלד. רוטפלד מת חודשים ספורים לאחר מכן, בפברואר 1942, ובראש היודנראט הועמד הנריק לנדסברג.

הגטו

חיילים גרמנים נאצים מתעללים בקשיש יהודי בגטו (צולם על ידי חייל גרמני נאצי)

הקמה

ב-8 בנובמבר 1941 הוצא צו המורה על הקמת "רובע מגורים יהודי" בלוויית מפה המסמנת את תחומי הרובע וכן לוח זמנים לביצוע שכלל תוכנית, על פיה אמורה העיר להיות "נקייה מאלמנטים יהודיים" עד 14 בדצמבר. במקביל החלה המשטרה הגרמנית בסלקציה של יהודים, ובמבצע שנקרא "האקציה תחת הגשר" נבחרו ונורו למוות כ-5,000 קשישים וחולים.

בדצמבר הושלם מבצע הקמת הגטו, ואוכלס בקרוב ל-120,000 יהודים.

יהודים בגטו לבוב, 1941

האקציות והמשלוחים

גטו לבוב וגטו לובלין היו הראשונים מהם אורגנו משלוחים למחנות ההשמדה במסגרת "מבצע ריינהרד". בלבוב שימשה חצר בית הספר סובייסקי כמקום ריכוז ואיסוף, שם נערכה סלקציה שלאחריה הועברו אלה שנמצאו בלתי כשירים לעבודה – בעיקר זקנים, נשים וילדים – לתחנת הרכבת קלפארוב שליד מחנה ינובסקה, וממנה יצאו המשלוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ. בין 16 במרץ ל-1 באפריל 1942 שולחו כ-15,000 מתושבי גטו לבוב להשמדה בבלז'ץ.

לאחר סדרת משלוחים אלה נותרו בגטו כ-86,000 תושבים רשומים (ובנוסף מספר לא ידוע של שוהים בלתי רשומים). בגטו הוקמו סדנאות עבודה, ורבים הועסקו גם בעבודות כפייה מחוץ לתחומי הגטו, בעיקר במחנה ינובסקה. ב-23 ו-24 ביוני נלקחו כ-2,000 יהודים נוספים לינובסקה; רק 120 מהם הועסקו בעבודות כפייה, וכל היתר נורו במקום.

במהלך חודש אוגוסט 1942 נערכה "האקציה הגדולה" בגטו. בהנחיית האס אס ובסיוע משמרות אוקראינים והמשטרה היהודית רוכזו היהודים במספר נקודות איסוף בעיר – כיכר תאודור, חצר בית הספר סובייסקי, והרחבה בחזית מחנה ינובסקה. כ-1,600 מתוכם נבררו לעבודה במחנה ינובסקה, כ-1,000 נורו עוד בתחומי הגטו (ביניהם ילדי בית היתומים והחולים מבתי החולים), והיתר – כ-50,000 בני אדם – נשלחו להשמדה בעשרה משלוחים לבלז'ץ. עם סיום "האקציה הגדולה", ב-1 בספטמבר 1942, הוצא להורג בתלייה ראש היודנראט הנריק לנדסברג, יחד עם אנשי המשטרה היהודית.

בגטו נותרו לאחר האקציה כ-35,000 איש, מהם כ-15,000 "שוהים בלתי חוקיים". שטח הגטו הצטמצם לכדי מחצית משטחו המקורי, ובאופן רשמי היו יכולים לשהות בו רק בעלי אישורי עבודה. הגטו היה תחת שמירה כבדה ומוקף בגדרות תיל. המזון היה חסר, אספקה רפואית לא הייתה כלל, והתנאים התברואתיים ירודים ביותר. בסתיו 1942 פרצה מגפת טיפוס בגטו והפילה חללים רבים.

ב-18 בנובמבר 1942 נערכה סלקציה נוספת, במהלכה נבררו כ-5,000 יהודים "בלתי פרודוקטיביים" ונשלחו לבלז'ץ. בית החולים היהודי חוסל ומנהלו, ד"ר קורצרוק, הועבר למחנה ינובסקה. באקציה נוספת שנערכה בין ה-5 ל-7 בינואר הוצאו להורג בין כ-15,000 לכ-20,000 איש בחולות שליד ינובסקה, בכללם שארית חברי היודנרט שפורק. בתים בגטו הועלו באש על ידי הנאצים במטרה להוציא מסתתרים ממחבואיהם.

חיסול הגטו

הגטו הוכרז כ"מחנה עבודה" בו היו יכולים לשהות רק כאלה שחיוניים לעבודה למען המאמץ המלחמתי. עדיין, חסו בו במסתור עוד אי-אלו שוהים בלתי חוקיים שחמקו מן האקציות. ב-1 ביוני 1943 הוחלט על חיסול סופי של הגטו, במאמץ משותף של האס אס, כוחות משטרה גרמנים ואוקראינים, ונוער היטלריוגנד. בין היהודים התארגנה התנגדות חמושה, שהצליחה להסב מספר אבדות בקרב כוחות אלה. כוחות האס אס והמשטרה פוצצו בניינים ובונקרים תת-קרקעיים ששימשו מסתור ליהודים, חיסלו כ-3,000 יהודים בתחומי הגטו, ושילחו כ-7,000 אחרים למחנה ינובסקה שם עברו סלקציה. מרביתם נורו במקום, וככל הנראה היו גם שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור. אחרוני יהודי לבוב רוכזו בינובסקה והוצאו להורג ב-18 בנובמבר 1943.

כאשר נכנס הצבא האדום לעיר ב-26 ביולי 1944, נמצאו בלבוב וסביבותיה בין כ-200 לכ-300 יהודים ששרדו במסתור.

לקריאה נוספת

• מרק הרמן, מהרי האלפים עד ים סוף, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1985, עמ' 14–45.
• אהרון וייס, הערך: גטו לבוב, האנציקלופדיה של השואה, כרך ג', תל אביב: ספרית פועלים, 1990, עמ' 599–601.
• דוד כהנא, יומן גטו לבוב, ירושלים: הוצאת יד ושם, תשל"ח 1978.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גטו לבוב בוויקישיתוף

• לבוב (Lwów), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• כריסטין קולקה, לבוב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 802–805), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
• עדות לאון וולס במשפט אייכמן על החיים בגטו לבוב ובמחנה ינובסקה
• מרכז המידע אודות השואה: לבוב, יד ושם